יותר מידי "אורות"?

אחי מה המצב ?
ב"ה

מה נשמע ?
ב"ה

איך בעבודה ?
ב"ה

והמשפחה ?
ב"ה

מה ב"ה ? מה איתך ?!

לפעמים מדברים עם מישהו שחזר בתשובה שנמצא באורות, ואין עם מי לדבר... כל מה שתדבר איתו, הכל לטובה, הכל מלמעלה.

הכל טוב ויפה, אבל מה איתך אחי ? לא שאלתי מה המצב בעולמות העליונים, לא שאלתי מה המצב כמו שאתה מאמין, או כמו שאתה רוצה להאמין. שאלתי מה איתך, מה עובר עליך, איך אתה מרגיש.

חזרה בתשובה

חזרה בתשובה היא דבר נפלא. לקלוט מי אתה באמת, לחזור לשורש, לחזור למקור. לקלוט שיש בעל בית לעולם, שיש לי אבא בשמיים שאוהב אותי ודואג לי. לא להרגיש בודד אף פעם, להרגיש אהוב.

לא ללכת שולל אחרי הגוף המחפש תאוות והנאות רגעיות, לעשות את הנשמה עיקר וללכת שבי אחריה.

אבל מזה גם יכולה לצמוח בעיה

היחס שלי לעצמי משליך גם על היחס שלי לחברה. אם אצלי רק הנשמה עיקר אז כך אני גם מסתכל על החברים שלי. זה יכול להיות דבר מאוד חיובי להתייחס לנשמה שלהם ולא לגוף שלהם, זה הרי השורש לאהבת ישראל אמיתית. כשמתייחסים לגוף יש חילוקי דעות וממילא מחלוקות, מצד הנשמה כולנו אחד, ואפשר להיות ביחד גם אם הגופים חלוקים.

אבל מצד שני אפשר גם להבין את זה בצורה לא נכונה. אפשר להבין מזה שהגוף חסר חשיבות. אפשר להבין מזה שלא צריך לדאוג לצד הגשמי שלי וגם לא לצד הגשמי של החבר. כלומר, לעזור לו ברוחניות אך לא בגשמיות.

דאגה אמיתית לחבר זה בדיוק הפוך, דאגה אמיתית היא כאשר דואגים לגשמיות שלו.

יותר מזה, הגוף זה לא רק האיברים, גם האגו שלי נכלל הגוף. נכון שהאגו זה לא עיקר, והדגש צריך להיות על הנשמה, אבל הקב"ה אוהב גם את הגוף שלי, הוא רוצה שגם אני עם האגו שלי יהיה שמח, לא רק בנשמה, גם בגוף.

כשהתשובה לכל שאלה היא "ב"ה", משמע ששכחתי כבר מהגוף (או לפחות שאני משחק אותה ששכחתי), לא צריך לוותר על הברוך השם, אבל צריך גם לחשוב על עצמי.

הגברת הנפש על הגוף אין פירושה ששכחתי מהגוף. אם זה היה הפירוש, אז בעצם זה לבוא ולומר שהקב"ה לא רוצה את הגוף. הגוף הוא רק אמצעי ואין בו תכלית משל עצמו.

תורת החסידות מסבירה בדיוק את ההיפך. התכלית היא דווקא בגוף, התכלית היא דווקא בעולם. לא צריך לחיות חיים מנותקים מהעולם, ולא צריך לחיות חיים מנותקים מעצמי, מהרגשות שלי ומהמחשבות שלי. הקב"ה ברא גם אותם, וגם בהם צריך להחדיר קדושה, גם הם צריכים להשתתף בעבודת השם. כמובן שלא באופן שהגוף מוביל, אך הדגש הוא שגם כאשר אומרים שהנשמה עיקר והגוף טפל, אין הכוונה לשכוח מהגוף, צריך לקחת אותו איתנו, לחבר גם אותו לקדושה.

שהברוך השם יהיה שאני מרגיש טוב, אבל אולי גם קצת קשה לי, ואולי יש משהו מסוים ששימח אותי, ובטח יש דברים שהייתי רוצה ועדיין לא השגתי, ושגם האני שלי כמו שהוא יתחבר לקדוש ברוך הוא.

נדב כהן, מחבר הספר מודעות יהודית

מודעות יהודית – בדורנו איש לא מסתפק יותר בקיום טכני של היהדות, וכולם מחפשים את המשמעות שמעבר לכל הפרטים. ספר התניא מהווה מדריך מא' עד ת' לעבודה הרוחנית של כל יהודי בדורנו. מודעות יהודית הוא ספר המהווה שער כניסה לתוך התניא עם הסברים ברורים בשפה בהירה לכל ספר התניא.